מיוננקו אלה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

1.הבנק, המשיב, תובע את המבקשת בבימ"ש השלום בבאר שבע בסדר דין מקוצר לתשלום 72,540 ₪ בגין ערבות שערבה לחייב המנוח (הנתבע 1).

הנתבעת (המבקשת) ביקשה רשות להתגונן – ולאחר חקירתה הנגדית על תצהירה ניתנה לה רשות להתגונן בטענת הגנה אחת בלבד (טענת "לא נעשה דבר" עקב אי הבנתה הנטענת את כתב הערבות) – כאשר רשות זו הותנתה בהפקדת 30,000 ₪.

כנגד החלטה זו (שניתנה ביום 22.11.12 על ידי הרשם הבכיר י. בוקר) הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת הבנק המשיב החלטתי לדון בה כבערעור.

הפרק האחד שבבקשה זו עניינו בהחלטה קודמת (מיום 29.6.11) שניתנה על ידי הרשם ע. כפכפי ובה הורה לבנק לתקן התביעה על דרך צמצום הסכום הנתבע – זאת לאחר שנתברר כי הלווה (הנתבע 1) נפטר והבנק קיבל תגמולי ביטוח עקב פטירתו.

לטענת המבקשת – דין היה שכבר באותו שלב תידחה התביעה – ומכל מקום, זכאית הייתה, בגדרי הגנתה, לטעון גם לעניין יתרת חובה כערבה, אם בכלל, נוכח אותה ההתפתחות.

הפרק השני שבבקשה זו עניינה התנאת הרשות להתגונן בהפקדת 30,000 ₪ - תוך מניעת המבקשת, לטענתה, מיומה בבית המשפט.

2.אכן, צודק הבנק המשיב בתגובתו כי ככל שלמבקשת השגות על החלטת הרשם ע. כפכפי (מיום 29.6.11) – היה עליה לפנות בבקשת רשות ערעור על אותה ההחלטה – סמוך לנתינתה – והדבר לא נעשה.

ברם, לא ניתן לומר כי הסכום הנתבע, לאחר תיקון התביעה, (בעקבות קבלת תגמולי הביטוח על ידי הבנק) – נקי מכל ספק וכי טענות המשיבה בעניין זה הן טענות בדים עד כדי כך שאינה זכאית ליומה בבית המשפט בעניין זה.

לכאורה, טענת הגנה זו דומה אמנם לטענת קיזוז הדורשת פירוט מלא מצד הנתבע (ובשל כך לא ניתנה רשות להתגונן בעילה זו).

ברם, בהיות המשיבה ערבה לחוב (ולא הלווה) ובהיות נתוני תגמולי הביטוח מחוץ לידיעתה והישג ידה – נראה לי כי בית המשפט קמא הקפיד עמה יתר על המידה.

ודוק, טענת ה"קיזוז" בענייננו ראשיתה לא בטענת הגנה של המבקשת אלא בהוראת ביהמ"ש קמא לבנק לתקן כתב התביעה ולצמצם דרסטית את הסכום שנתבע מלכתחילה.

3.הדברים משליכים גם על סוגיית חיובה של המבקשת בהפקדה כספית כתנאי למתן הרשות להתגונן – הן לעניין טענת תגמולי הביטוח והשלכתם על הסכום הנתבע והן בעקיפין על טענת ה"לא נעשה דבר".

בסופו של יום, נמצא בעיני כי ביהמ"ש קמא החמיר יתר על המידה עם המבקשת וזאת הן בצמצום יריעת ההגנה שהתיר לה והן בהתניית הרשות להתגונן בהפקדה כספית.

4.אשר על כן – אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת ביהמ"ש קמא ומורה כי תצהיר המבקשת המצורף לבקשתה המתוקנת לרשות להתגונן (מיום 15.2.12) יהיה לכתב ההגנה.

כמו כן אני מבטל התניית הרשות להתגונן בהפקדה כספית מצד המבקשת.

5.לאור תוצאת הדברים – המשיב (הבנק) ישלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסכום של 5,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: